בקבוצת STERB נתקלתי לפני מספר שנים, בצפייה בערוץ 8, בסרט הדוקומנטרי Born to Fly. התאהבתי.
אחד החלומות שלי בחיים הוא לעוף, שיהיו לי כנפיים שיישאו אותי מעלה בשמיים.
החברים בקבוצה הזו ליטרלי עפים. הם מגיעים ונוגעים ושוהים בקצוות, ובודקים גבולות פיזיים ורגשיים גם יחד.
אליזבת' סטרב מנהלת הקבוצה מאמינה שאנשים יכולים לעוף, היא שנים ארוכות חוקרת את הגוף, ואת הפחד.מייצרת יחד עם חברי הקבוצה קצב אישי וקבוצתי, לומדת ומסתקרנת על תנועת הגוף ותשומת הלב ההכרחית תוך כדי תנועה, קפיצה, נחיתה, את מהירותו ותפיסתו ע"פ חוקי ניוטון (הייתה רוצה שנוכל להיות מהירים ברמה של להיעלם בתנועה), היא עושה ניסויים ומנסה לנטרל את שלב המעבר בין תנועה לתנועה.
מייד התחלתי בבירור על הקבוצה. גיליתי שהם אמריקאיים, הבסיס שלהם לאימונים הוא האנגאר גדול בברוקלין, ניו יורק, ובתקופות שהם אינם מופיעים ברחבי העולם הם מתאמנים על בסיס יומי בהאנגאר ומזמינים כל מי שרוצה לבוא לצפות בהם באימונים.
לאחר מספר חודשים שבתי לניו יורק (כחלק מלימודי המיילדות) ובאחד הימים הקרים והפנויים שהיו לי נסעתי ליום אימונים.
זה היה יום נפלא ומאושר, לצפות באימונים בשבילי הייתה חוויה של מפגש אמיתי אנושי עם אמנים שהם בראש ובראשונה אנשים, ולא משחקים דמויות על במה. שהיתי שם ארבע שעות, הלב שלי עלה וירד כמה פעמים לתחתונים ובחזרה, שוחחתי עם אמנים, עם אמא של אחת מהם על החיים בצל האקסטרים של ביתה, ועם מנהלת הקבוצה שסיפרה לי על ביקור בארץ לפני עשורים רבים.
עצה שלי – לכו לפגוש את הקבוצה הנפלאה הזו, וגם את עצמכם – אותי זה הפגיש עם כל מיני מקומות בתוכי.