בתרבויות רבות השלייה מסמלת את מעגל החיים ונחשבת כמקודשת, דורות רבים מקדשים את התינוק והחיים החדשים בטקסים שונים סביב השלייה וטיפולה מיד לאחר הלידה, השלייה והתינוק נחשבים קשורים וקרובים מהסיבה שגדלו זה לצד זו כל תקופת ההיריון ומכאן חשיבות הטיפול בשלייה בדומה לחשיבות הטיפול בתינוק לאחר הלידה.
ולצד אלו, בחברה המערבית, רבות השליות שמתייחסים אליהם כפסולת, בתי חולים רבים בעולם מעבירים את השליות לאתרי פסולת או קוברים אותם במשותף ללא טקס נילווה.

בנפאל פירוש המילה שלייה היא "חברו של התינוק", ובאחת הקהילות בהודו השלייה נחשבת לאחותו הגדולה של התינוק, וכאשר התינוק מחייך חיוך א-רצוני, זה מעיד על כך שמשחק עם אחותו השלייה.
בקהילות שונות באפריקה השלייה נחשבת כאחותו התאומה (המתה) של התינוק.
המשותף לרוב הטקסים סביב השלייה היא שבסופם טקס קבורה.
בקהילות בסודן, השלייה נקברת – מיקום הקבורה נבחר בקפידה ומייצג את רצון ההורים בהקשר של התינוק (אישה סודנית סיפרה שקברה את השלייה של בנה ליד הפקולטה לרפואה של אחת האוניברסיטאות באזור כי רצתה שבנה יהיה רופא) בקרב קהילה אינדיאנית הסבתא ממונית על קבורת השלייה במקום שיתאים לחלומו של התינוק, בהוואי ובמקומות אחרים השלייה נקברת תחת עץ ייעודי שהופך לעץ של התינוק, ושומר עליו ועל בריאותו, ובקהילה אחרת בהוואי האב אחראי להחזיר לאוקיינוס את השלייה והוא משאיר אותה בין האבנים הוולקניות.
קהילות שונות באפריקה קוברות את השליות מתחת למרצפות הבית, באדמה מתוך אמונה שהיא שומרת על בטחון הבית. (בדומה לקבירת המתים), האב תפקידו מיד לאחר הלידה לטפל בשלייה, הטיפול כולל ניקיון וקבורה.
בקרב שבטים בוליביאנים יש שמאמינים שלשלייה יש כוחות רוחניים, ובמידה וטקס קבורתה אינו נעשה כנדרש, תהיה השפעה ישירה על בריאות האם והתינוק, בניו זילנד ישנן קהילות שקוברות את השלייה באדמה ומאמינות שזוהי מתנה לאמא אדמה, בקרב מספר שבטים אבוריג'נים הקבורה מתבצעת מתחת לעצים ואילו אצל שבטים אחרים השלייה נקברת מתחת לתל נמלים מתוך אמונה שהנמלים כאשר הן אוכלות את השלייה הן גורמות לחוסר פוריות זמנית של האם, ובכך מונעות הריון בחודשים הראשונים לאחר הלידה.
ישנן קהילות בתאילנד שבהן השלייה מונחת בכלי חרס, ועליה מפזרים מלח. היא נקברת מתחת לעץ מיוחד, כאשר לפי חודש הלידה מניחים בהתאמה את מיקום כלי החרס ביחס לעץ
בקמבודיה ישנה מסורת סביב עיטוף השלייה בעלי בננה והשארתה קרובה לתינוק למספר ימים עד להבאתה לקבורה באדמה
בקרב קהילות דרום אמריקאיות השלייה נשרפת, והאפר שלה נקבר באדמה מתוך אמונה שהוא שומר כנגד כוחות רוע, ואילו בקוריאה רבים האנשים ששורפים את השליות ומהאפר רוקחים שיקויים לריפוי התינוק בזמן מחלה
באינדונזיה לרוב שליות נקברות או מוחזרות לים בכלי חרס או בתוך קוקוסים, וניתנות על ידי בתי החולים להורים על מנת שייטפלו בהן על פי המסורות התרבותיות שלהן, בפיליפינים בקרב קהילה מסוימת השלייה נתלית על עץ גבוה וזאת כדי שהתינוק יהיה נשמה שממריאה לחופשי, ואילו בקרב קהילה אחרת, וכך גם בקרב ילידי נאווחו השלייה נקברת יחד עם ספר להבטיח שהתינוק יגדל להיות לאיש אינטליגנטי.

במספר תרבויות ערביות מאמינים כי השלייה קשורה בפריון האם, ושליות שאינן מטופלות טוב משפיעות על המשך יכולת הפריון של האם ואילו באחת הקהילות בתימן השלייה מונחת על גג הבית ונאכלת על ידי הציפורים כאות אהבה וזוגיות בין ההורים
בגרמניה חוקרים מאוניברסיטת טובינגן (Tubingen) מצאו כדי חרס מהמאה ה-16-19 קבורים שבתוכם ממצאים שהתבררו כשאריות של שליה, הכדים היו קבורים בקבוצות של עשרות כדים ביחד, והועלתה ההשערה ע"י המקומיים שהשליות נקברו בכדים על מנת להבטיח את שלומם של התינוקות.

יותר ויותר נשים צורכות את שליית התינוק ונהנות מהערכים התזונתיים העשירים ומכוח הריפוי הטבעי, לעיתים בצורתה הטרייה מיד לאחר הלידה או בבישול ואפייה שלה , נשים אחרות בוחרות לצרוך את השלייה בצורה של קפסולות שהן תוצר של בישול, ייבוש ארוך וטחינה של השלייה, ומאפשרות שימוש וניצול ארוך טווח של האוצר הטמון בה.

חומרים נכתבו מחקירה אישית, ומהספרים:  Mamatoto – a celebration of birth , Placenta – The Forgotten Chakra