ארגון הבריאות הבינלאומי ממליץ על חיתוך מאוחר (*) של חבל הטבור כפעולה שמשפרת בריאות אם ויילוד

לקריאת המלצות ארגון הבריאות הבינלאומי ( WHO  – World Health Organization)

בזמן הלידה התינוק נולד מחובר לאימו דרך חבל הטבור.
ביציאתו של התינוק חבל הטבור עודנו פעיל ופועם וממשיך להעביר חמצן ודם לגופו של התינוק.
עד לאחרונה בלידות בבתי חולים בעולם המערבי היה נהוג שמיד לאחר יציאת התינוק החבל נחתך ע"י המיילדת/ רופא/ בן הזוג/ האמא.
כיום, כמו רוב הפעולות בשדה הלידה (**), חיתוך החבל הוא תלוי תרבות ומוסד – וישנם בתי חולים שמשהים את החיתוך מספר דקות.
יתרונות החיתוך המאוחר:

• בקרב יילודים שנולדו בזמן – הורדת שיעור אנמיה והגדלת מחסן הברזל: חיתוך מאוחר מאפשר העברת דם פיזיולוגית מהשליה ליילוד – מה שמספק מעבר של ברזל למחסני היילוד בכמות שמספיקה ל 6-8 חודשי חייו הראשונים
• בקרב יולדות (אמהות): חיתוך מאוחר מאפשר לשלייה ולחבל הטבור להתרוקן מדם עוברי, מה שמוביל לשיעור גבוה יותר של שלב שלישי של לידה (לידת שלייה) קצר, והיפרדות שלייה מהירה יותר
• בלידות מוקדמות (פגות) :
  • ירידה בשיעור מקרי דימום תוך-חדרי
  • ירידה בשיעור דלקות מעי נמקיות
  • ירידה בשיעור הזיהומים
  • ירידה בצורך למתן דם במקרים של לחץ דם נמוך
  • עלייה ברמות המוגלובין, המטוקריט, לחץ דם, חמצן

אז מה חשוב לעשות ? במידה ואתם מעוניינים להשהות חיתוך חבל טבור, חשוב ליידע את הצוות (מיילדות ורופאים) אודות רצונכם ובחירתכם ולהיות בתשומת לב רבה מיד לאחר הלידה להליך החיתוך.

חיתוך חבל טבור:
חיתוך חבל טבור אינה פעולה כואבת (פיזית) לתינוק – בחבל הטבור אין עצבים שמשפיעים ישירות על תחושות גוף, אם כי בלידות פעמים רבות אני עדה לתגובת תינוקות בזמן החיתוך ומיד לאחריו: בכי, פרצוף שמשתנה, כיווץ אגרופים, כיווץ שרירים ברצועת כתפיים ובטן ועוד. וכל אלו הגיוניים לגמרי, שהרי חבל הטבור הוא זה שחיבר וקישר בין התינוק ואימו במשך חודשי ההריון, התינוק חווה אותו כחלק בלתי נפרד ממנו, ומכיר אותו מהרגע הראשוני שנוצר – ומכאן שחיתוכו הוא ניתוק הקשר והפיכת התינוק ליישות עצמאית שעומדת בפני עצמה, מה שהופך את הטקס למשמעותי.
מגע בטוח של אמא ואבא והסבר בקול רם לתינוק על מה הולך לקרות, יש בה יכולת להשפיע על תגובת התינוק והסתגלותו לעצמאות שמקבל.

חיתוך חבל הטבור ומשמעותו בתרבויות בעולם:
בתרבויות רבות חיתוך חבל הטבור הינו טקס בעל חשיבות למשפחה ולקהילה. מספרים שבשבט המאסאיי בקניה המיילדת חותכת את חבל הטבור ע"י לעיסתו בשיניים, ולאחר מכן מבשרת בקול לילד שהוא אחראי על חייו, בקרב קהילה מסוימת ברוסיה החיתוך מתבצע ע"י קרוב משפחה או חבר קרוב שהופך להיות ההורה הטבורי של הילד.
חיתוך חבל הטבור על ידי שריפתו היא טכניקה שמקורה בסין העתיקה, לא מחייבת כלים סטריליים, ומוכרת כמסייעת בהובלת הצ'י (Qi אנרגיית החיים) מהשלייה לתינוק, מחזקת אלמנט אש ומסייעת בהתאוששות אם ותינוק כמקור חום וחיזוק. ישנן עדויות על תינוקות חלשים שהתחזקו כתוצאה משימוש בטכניקה זו.
יש המאמינים לאפשר לחבל הטבור להינתק מעצמו, ללא התערבות (לידת לוטוס) –
המיילדת הנפלאה, רובין לים, מיילדת אמריקאית-פיליפינית, ששינתה ומשנה את פני העולם ופני עולם הלידה, מאמינה שהשלייה הינה החוליה החסרה בשרשרת הצ'אקרות שלנו, והאפשרות לתת לה להשתחרר מהתינוק בזמנה, ללא התערבות, מאפשרת לתינוק חיים שלמים וריפוי. היא מספרת שכאשר היא נשאלת מדוע היא לא חותכת את חבל הטבור של התינוק, היא עונה ושואלת אם השאלה האמיתית שמתבקשת להישאל היא מדוע יש לחתוך, שהרי מדוע היא צריכה להצדיק מעשה שתומך בחוסר התערבות.

(*) חיתוך מאוחר = חיתוך חבל טבור שנעשה לפחות דקה לאחר הלידה או לאחר שחבל הטבור הפסיק לפעום

(**) קרן פרידמן גדסי, מפתחת גישת B.O.T, המשיגה את המונח "שדה הלידה" = כולל בתוכו תקופת טיפולי פוריות, רצון לילד, הריון, לידה, הנקה, ראשית האמהות, אובדן הריון