שינויים. ימים סובבים שינויים.

היום הייתה לידה מדהימה, ממש כאילו על פי הזמנה.
פיונה, בת 22, לידה שלישית, הגיעה ב08:00 בבוקר, התקדמה יחסית מהר ובשעה 10:00 בבוקר זכיתי לתפוס את בנה בעת יציאתו לעולם. תינוק קטנטן וחיוני, לידה מהירה ויחסית פשוטה, ללא כל סיבוכים. שלב שלישי של הלידה התנהל במהירות, ללא כל סיבוך, וישר לאחר מכן פיונה חזרה למחלקה. עד לאותו רגע קצת הרגיש שלא היה צורך במיילדת בלידה זו, מן לידה מושלמת בקצב מושלם, שבו האם הייתה מודעת לכל פרט ופרט ומחוברת לעצמה ולתינוקה.
ואז, שעה לאחר מכן. ויש שינוי.
אנו מוזעקים לחדר האשפוז, ומוצאים את פיונה כשהיא מדממת כמויות עצומות. לא היה ניתן לשער שזוהי אותה אישה ששעה קודם לכן התפנתה בכוחות עצמה מחדר הלידה. אנו מובילים אותה במהירות חזרה לחדר הלידה, ורק לאחר כשעה מצליחים לייצב את מצבה.
פיונה ניצלה. היא מאוד חלשה אולם היא בחיים. אותה פיונה, אם הייתה בוחרת ללדת לבדה בכפר לא הייתה שורדת.

ואליס, הגיעה אלינו לאחר שלדבריה הפילה את תינוקה בחודש החמישי. התינוק נולד שלא בחיים בביתה והשלייה עודנה בתוכה. אליס עצובה על שאיבדה את עוברה, ומודאגת מכך שההפלה לא הושלמה.
והנה מצב רוחה משתנה, לאחר שבבדיקה התגלה כי ברחמה יש עובר נוסף. עדיין נושם.
שינוי. קפיצה מנגיעה במוות לנגיעה בחיים.

אתמול התקיימו הבחירות באוגנדה. אתמול היה גם פורים קטן, הרי זהו י"ד בחודש אדר א' שמכיוון שאת פורים חוגגים באדר ב', מציינים באדר א' את אותו תאריך בקצת שמחה.
אתמול הייתה פה שמחה גדולה, הרבה יותר מ"קצת שמחה".
ההכנות הרבות לקראת יום הבחירות החלו לפני זמן רב, עוד לפני הגעתי לאוגנדה. רחובות מלאים בכרזות של מתמודדים, קמפיינים רבים, משאיות עמוסות בבמות ובאנשים שעוברות מכפר לכפר מפיצות את בשורות המתמודדים ומגייסות אוהדים ותומכים. כמעט ולא היה שבוע אחד שבו לא הרגשנו את הבחירות גם בבית חולים: אנשים פצועים שהגיעו לקבל טיפול: תאונות דרכים (משאיות עמוסות ביותר מידי אנשים שמתהפכות ומביאות עימן אבדות רבות) וגם פצועים מעימותים שקשורים בבחירות.
כבר לפני כשישה חודשים אזרחי אוגנדה היו צריכים להירשם ע"מ לבחור, ובזמן זה הם צולמו ופרטיהם האישיים נלקחו. באוגנדה אין מס' זיהוי ייחודי לכל תושב, כך שהדרך לזהות כל מצביע הייתה ע"י תמונתו ושמו. כל נציגי הקלפיות ישבו עם רשימת שמות ותמונות ארוכה ע"מ לזהות את הבוחרים ולסמנם.
בבוקר ליוויתי את חברותיי המיילדות בהליכתן להצביע. זו הייתה הפעם הראשונה שלהן להצביע וההתרגשות הייתה גדולה. ההצבעות בכפר התפרסו בשלושה מוקדים: ברחבת הכנסייה, ברחבת ביה"ח הממשלתי ובקרבת השוק. בכל מוקד שכזה נבחרה פינה מוצלת, מתחת לעץ מנגו גדול, והוצבו 3 קלפיות: קלפי לבחירת הנשיא, קלפי לבחירת המפלגה לפרלמנט, וקלפי לבחירת הנציגה הנשית לפרלמנט. לכל עמדת קלפי מנהל עמדה, שישב בצד אחד, ומשקיפים שישבו על ספסל ממולו. בנוסף, על האדמה הוצבו גיגית גדולה, שבה המצביעים סימנו את בחירתם, ותיבת פלסטיק שאליה שלשלו את הצבעתם.
לכל הצבעה הוענקו לבוחרים דפים עם רשימת המתמודדים ותמונותיהם, ועל הבוחרים היה לסמן, אם בסימון עט או לאלו שלא יודעים להשתמש בעט בעזרת חותמת אצבע, את בחירתם.
כשהגענו למתחם ההצבעה, נתקלנו בסדר מופתי, ובשוטרת מהוססת שלמזלה הטוב היה סדר, אחרת לא ממש נראה היה שהיא הייתה מסוגלת לתפקד. בתום ההצבעה חזרנו חזרה ליום עבודה.
אנו משקיעים כל כך הרבה משאבים וכספים וזמן על הבחירות הכלליות בעוד שרבים מאיתנו שוכחים את הבחירות האישיות של עצמינו….
איזו תוספת מבורכת יכול להביא יום, יום אחד בשנה, יום שכולו מיועד לבחירות האישיות שלנו. יום שנתכונן אליו ימים רבים מראש, יום חופש שבו כל אחד יבחר בשביל עצמו. יבחר באופן מודע איך נכון לו להתנהל, מהו המקום הנכון לו ומהי הדרך שרוצה לפסוע בה. יבחר בשביל עצמו.

הנשיא מזה 25 שנים, נבחר אתמול להמשיך ולשלוט, זו הקדנציה החמישית ברציפות. תושבים רבים, כולל אם הבית, במקום בו אני גרה, הצטופפו כל הלילה סביב מכשירי רדיו ע"מ לשמוע את תוצאות ההצבעה. ורובם שמחו מאוד לרגל התוצאות. רק מיעוט מבין שאוגנדה צריכה שינוי. שלא משנה עד כמה מנהיג הוא טוב, אחרי 25 שנים יש צורך באישיות אחרת להנהיג את המדינה.

שינויים. לפעמים פשוט יודעים שצריך שינוי בחיים. ויש את הנטייה להמשיך עם הישן והנודע, כי הנודע הוא בטוח. ולנסות לראות צדדים חיוביים, תו"כ התעלמות מצדדים אחרים. וצריך הרבה אומץ לעשות שינוי. מזכירה לעצמי כל הזמן על אומץ. וגם לא מעט אוגנדים אמיצים שניסו להשפיע קצת אחרת ולהביא לשינוי. מה שחשוב הוא להאמין. השינוי יגיע בזמנו הנכון.

ירח מלא. עכשיו הוא מלא, ועצום, וכתום. חוזרת מבישולים אצל חברותיי המיילדות, פוסעת בשביל שמוביל לביתי, והירח מראה לי את הדרך. אמצע החודש, חודש העיבור, אדר א'.
הירח מזכיר לי על שינויים: כמו שהוא מתחדש ומשתנה ומתרוקן כל חודש,  כך גם לי יש את האפשרות להשתנות. ויחד עימה יש לי את האמצע שלי, המקום הקבוע והבטוח, אותו מקום שהשמש מסמלת עבורי.
והשנה, מאפשרת גם וגם. שינויים וקביעות. וחודש העיבור, הוא אותו חודש שבא לתאם בין הירח ובין השמש, אותו חודש שבו אנו יכולים לתאם מחדש את עצמינו ולהביא לאיזון.
מרגישה את השינוי שלי. וגם את המהות הקבועה שלי. מרגישה את שניהם ביחד. ומתחזקת משניהם.