![photo taken by: Jenny Hamel](http://malaika.co.il/wp-content/uploads/2015/02/New-Born-300x226.jpg)
יש סימנים מוסכמים. יש כאלו שמוסכמים בריש גלי ויש גם כאלו שמוסכמים בצנעה. יש סימנים שמשותפים לקבוצת אנשים עם מכנה משותף. ויש גם את אותם סימנים אישיים, סימנים ייחודיים לכל אחד מאיתנו.
יש גם סימנים שלאו דווקא מוסכמים. אותם סימנים שכל הזמן קיימים ומגיעים, ואנו לא תמיד רואים אותם. לעיתים צריך להתאמץ מאוד בכדי לראות אותם, לעיתים צריך לזכור להסתכל עליהם. לעיתים כל מה שצריך הוא לפקוח עיניים ולראות אותם למולנו.
הסימנים קיימים. החכמה היא להיות ערים אליהם, להיות מוכנים לקראת מה שנועדו להגיד ולהראות. היכולת לגעת בהם.
אני חווה פה מגע עם סימנים מסוגים רבים. במשך הזמן שאני פה בכפר אוספת לאיטי סימנים מוסכמים. אותם אלו שיוצרים שפה מוכרת ומשותפת. אותם אלו שכעת שיודעת ומכירה מאפשרים לי להרגיש שייכת, מאפשרים לי תקשורת של הבנה. הבנה שנוצרת אט אט, ככל שאני יותר ערה לאותם סימנים קטנים. אותם אלו שהאוגנדים גדלו איתם ולתוכם, חלקם גם אני לאיטי מסגלת לעצמי פה.
לומדת כל יום עוד ועוד על המנהגים, על דרך החשיבה ועל צורת חייהם של האוגנדים. והנה כמה מן הדברים שלמדתי עד היום:
- סימן מוסכם למילה כן: הרמת גבות בו זמנית תוך כדי הדהוד קולי של "אמממ" חלש ועמוק
- המילה הרווחת בשיחה באנגלית היא is what . לאחר כל 2-3 משפטים, פתאום יופיע is what ותיכף אחרי, אותו דובר יענה לעצמו על השאלה.
לדוגמא: The lady who just got here is what? She is having contractions"" - ברכת שלום בקרב נשים, לעיתים גם גברים, בד"כ נאמרת בטונים גבוהים, עם צליל שנשמע שירתי וצפצפני.
- אוגנדה ארץ מלוכלכת…אין פה פחי אשפה. ממש ככה. זבל זורקים בכל מקום: ברחוב, בכבישים, על רצפת האוטובוס, על רצפת בית החולים. בבתים אוספים את הזבל, מרכזים אותו והוא נשרף בבורות שמיועדים לכך ונחפרו למטרה זו, ובבתי מבערה. עצוב כ"כ לנסוע במיניבוס/אוטובוס ולראות אם שזורקת מהחלון בקבוק מים מינרלים, ואחריה את ילדיה זורקים גם הם.
- הישבנים של הנשים כולם מורמים ומונחים ממש במקום נכון: לא משנה מה גודל הישבן, אם הוא קטן או גדול או בינוני, לכולם ישבן גבוה. כך הם נולדים, אין להם צורך בתרגילים לחיזוק הישבן, הוא מחוזק טבעי…
- תינוקות עד גיל שנתיים בד"כ מסתובבים עם רצועת חרוזים כפולה מסביב למותן, שגם מקיפה את הישבן ואיבר המין – הם טוענים שזה מסייע לגב ולמותן ומסייע ביציבות טובה. אכן אנשים פה זקופים יותר. אולי גם קשור לישבן המורם…?
- תינוקות בכפר נראים כמעט תמיד ללא חיתול. חיתולים יקרים פה והרבה מהמקומיים לא יכולים להרשות לעצמם חיתולים. כששאלתי הסבירו לי שמחנכים אותם לעשות צרכים בשעות קבועות, בד"כ בבוקר אמהות ישבו עם רגליים ישרות, מעט פתוחות, יניחו את התינוק בין רגליהן כאשר הוא יושב, והוא עושה את צרכיו בצורה כזו. במשך הזמן רואה שלמרות זאת לא תמיד עובד, ולא מעט אמהות מסתובבות עם חצאיות רטובות….
- הכביסה נעשית פה ידנית. תחתונים נחשבים פה לפריט לבוש אינטימי – ומחובתו של כל חבר במשפחה להיות אחראי לכביסת תחתוניו: עד כדי כך שהגבר לעולם לא ייתן לאשתו לכבס את תחתוניו וייעשה זאת בכוחות עצמו.
- שיער הראש של האוגנדים הוא יבש ומקורזל מאוד. השיער של הרבה מן הנשים אינו צומח, יש להן שיער קצרצר ודליל. לאחרות השיער גדל מאוד לאט. בכל פינת רחוב יש מספרות שרוב עבודתן היא שזירת שיער סינטטי וחיבורו לראשן של האוגנדיות, שבוחרות תסרוקת חודשית: צמות/ תסרוקות אסופות או פזורות/ שיער קצר אן ארוך.
פעם במס' שבועות יש לחדש תסרוקת – משימה לא זולה שגוזלת מס' שעות רב. - נהוג לברך ברכת "well done" ללא קשר אם נעשתה עבודה כלשהי ואיך נעשתה. אני מסתובבת וכמעט כל מי שרואה אותי (חברים, צוות רפואי, מאושפזים, אנשים ברחוב שאיני מכירה) מברך אותי ב-"well done"
- העם האוגנדי אכפתי מאוד, וכל דבר או אירוע או מצב שמוציא אדם משלוותו, התגובה אליו תהיה: Sorry . לדוגמא: חתך באצבע.Sorry. אני מספרת שלא ישנתי טוב בלילה. Sorry. יש לי עקיצה מגרדת. Sorry. אין חשמל/מים. Sorry. אני רעבה/צמאה. Sorry.
- השמנה באוגנדה נחשבת לחיים טובים. כאשר מישהו משמין, כולם יהנהנו סביבו ויטפחו לו על השכם שהוא אוכל טוב. ויותר מזה, אם בחורה השמינה – כולם ידברו על זה ויברכו אותה על העלאת המשקל. ואפילו ילטפו את הכרס שגדלה…
- כל האוגנדים מסתובבים עם מטפחת בד בכיס ( כזאת כמו שלסבא שלי הייתה… הכול מתקשר למקורות האפריקאים שלי), ומשתמשים בה לכל מה שרק יש בו צורך ואפילו גם לכמה מטרות בו זמנית : קינוח אף, ניגוב אגלי זיעה, ניקוי אבק, ניגוב ידיים, וכו'….
- הנשים האוגנדיות מסתובבות איתו תמיד, הרי הוא הקומבינזון ( כזה כמו שלאימא שלי ולחברות הדרום אפריקאיות שלה היו…כן, כן המקורות מדברים שוב…). זה גאוני! בדיקות הריון עושות את כל ההבדל לאמהות עם קומבינזון. מתה על המילה הזו.
- Short Call– פיפי. Long Call– חירבון. אף אחד ששאלתי לא ממש יודע מהו המקור, אך זוהי דרך התבטאותם של כל האוגנדים. היתקלותי הראשונה עם המונח היה בעבודתי בימי הראשונים בבית החולים, כאשר אחד המיילדות אמרה לי:
"If anybody asks tell them I went for a short call" ואני ניסיתי להבין למי היא צריכה להתקשר… - TP – נייר טואלט. קיצור של Toilet Paper . בפעם הראשונה שביקשו ממני להביא איתי TP חשבתי שהכוונה היא לסוג של תה….
- פה באוגנדה מגהצים הכול. בגדים. מצעים. הכול. במקור מתקשר לכך שכאשר הכביסה נתלית בחוץ על שיחים ומדשאות, הגיהוץ הורג את כל החרקים והמעופפים שנתפסים לבד. גם במקומות בהם יש חבלי כביסה ואין תולעים, כולם מגהצים…
אני לא מגהצת את בגדיי, וזוכה להערות על בגדי המקומטים….
במחלקה יש סימנים רבים. לכל אישה שמגיעה, סימניה האישיים, אותם אלו שעוזרים ומסייעים לה בלידתה. אותם אלו שיודעת היא לפיהם מתי נכון לה ואיך נכון לה כל דבר ודבר. לעיתים יש מיילדות שחושבות שהן יודעות יותר טוב מאותה אישה מה נכון לה…ואני יודעת שנכון לי לכבד כל אישה ואישה ולסייע לה להתנהל מאותו מקום שהיא מסמנת עבורה כזה שנכון לה.
אני ידועה בקרב הצוות בתור אותה מתנדבת שאוהבת לידות טבעיות. אותן אלו עם כמה שפחות התערבויות, שמתנהלות ע"פ קצב האם ויילודה ולא ע"פ קצב המיילדת שבמשמרת. בנינו פה מערכת יחסים שכזו שמאפשרת לי הרבה חופש מגע ושיח. אני שמחה לראות שאני מוסיפה לחיים בחדר הלידה נופח נכבד של כבוד לאמא. לפני כל התערבות, כאשר אני נוכחת בחדר, הצוות ישתף אותי וישאל לעצתי. רבות הפעמים שאצליח לשכנע להמתין עוד קצת. זמן שלעיתים רבות מאפשר לדברים לקרות לבד. אני ידועה פה כזו שמצילה אמהות מפני חיתוכים – נראה שהצוות מבין עם הזמן שחתך טבעי עדיף בד"כ על חתך מאולץ. אצל אמהות שאינן נשאיות איידס, אני זו אותה אחת שלוקח לה יותר זמן מן הרגיל לחתוך את חבל הטבור… בחינניות עושה הכול פשוט לאט יותר. ומרגישה שלאט לאט מצליחה להשפיע גם על הצוות ועל רוטינת העבודה של חלקם.
הסימנים של סוזן:
סוזן הגיעה למחלקה ביום שני. יום שני זהו היום העמוס ביותר במחלקה, ובעיקר בבית החולים. תחילת השבוע. בבית החולים זהו יום מרפאת האיידס, יום שבו מגיעים למרפאה מאות אנשים לטיפול שבועי. יום שבו הרופאה היחידה מטפלת בחולי המרפאה ועמוסה עד מאוד עד שעות אחר הצהריים.
במחלקה ישנה עבודה רבה בתחילת השבוע, השלמת עבודה מסוף השבוע: שחרורי אמהות, בדיקות, ניקיונות ועוד. בימי שני המיילדות עובדות 12 שעות ברציפות. יום לא פשוט.
וסוזן הגיעה בבוקר מוקדם, הריון שישי של סוזן בת ה-32. כאשר הגעתי בבוקר מצאתי את סוזן יחד עם מיילדת הלילה בחדר הלידה. סוזן שכבה על גבה, נאנקת מכאבים. החלפתי את מיילדת הלילה, והתחלתי בתהליכי הרישום של סוזן למחלקה. מצג התינוק של סוזן היה עכוז. ומשהו בה נראה לא נינוח.
המצג הרווח גם באוגנדה הוא מצג ראש, אולם גם מצג עכוז נראה בלא מעט מקרים. לידת עכוז היא מורכבת יותר, אך מיילדת עם ניסיון, תיילד בעצמה את אותו עובר ללא שום צורך בסיוע או התערבות של רופא. לידת עכוז לא נחשבת כלידה בסיכון גבוה.
במשך כל הבוקר סוזן שכבה על המיטה, ולא הסכימה לרדת ממנה. היא סימנה לעצמה את המיטה כמקום מבטחים. בשעות הבוקר המאוחרות סוזן התקדמה במהירות ובבדיקה נמצא שמצג העכוז הינו מהסוג בו הרגליים קודמות לאגן. בשעות הצהריים החלו להגיע סימנים שחייבו שליפה מהירה של התינוק. סוזן נלקחה לחדר הניתוח ולבסוף ילדה בניתוח קיסרי את בנה. תינוק גדול, כמעט 4 ק"ג, עם קלאב פוט. 2 כפות רגליו מעוותות מעט ופונות כלפי פנים הגוף. ייתכן שזה קשור למצג העכוז והרגליים וייתכן שגם לא.
הסימנים של בנה של סוזן וגם של סוזן עצמה סללו את הדרך לחדר הניתוח. כאשר שחזרתי את אותו יום, הבנתי שסוזן פיזרה סימנים כבר מהרגע שהגיעה לבית החולים… לנו לקח זמן לראות אותם והיינו צריכים סימנים נוספים ע"מ לראות את המצב הקיים. יש סימנים שמוכרים רק לסוזן, יש כאלו שקיימים ולא מוכרים לה, ויש את אותם סימנים מוכרים – אותם אלו שסימנו לנו שיש צורך בניתוח חירום.
סוזן והתינוק שלה נגעו בי מאוד. אולי זה גם איזה סימן למשהו… אולי זה קשור לזה שגם אני ילדת עכוז.. אולי יש משהו כבר ברחם שקשור באותו מצג ומנח שיכול לסמן, סימון ראשוני ביותר. אולי.
גם לרופאה במרכז שלנו היו סימנים השבוע. ד"ר מרי. שבוע 39 להריונה. ביום חמישי בערב אני ומרי עוד הסתובבנו בערב בכפר, מנצלות את השעה היחידה שבה מזג האוויר מאפשר שהייה ותזוזה של יותר מכמה רגעים בחוץ. בבוקר שלמחרת מרי סיפרה שלאחר שחזרנו התחילו הצירים. ייעברו 24 שעות נוספות שבתומן נולד תינוק מתוק לזוג הרופאים. והרופא, האבא, נמצא באיטליה ממש בימים אלו…יחזור עוד מס' ימים למציאות חדשה. ואת בשורת לידת תינוקו קיבל כהודעת טקסט מאשתו… כשסיפרתי למרי שאצלנו בארץ הסיכוי קלוש לכך שאב לא יהיה בסביבת לידת בנו, היא חייכה.. ולא ממש הבינה…במקרה שלה היא הייתה צריכה את האבא של התינוק למקרה חירום שתצטרך רופא ולא כמלווה בלידה. לגברים אין מקום בחדר הלידה. לרוב הם מגיעים רק לאחר הלידה, וגם זה לא תמיד. רבות הפעמים שהמפגש הראשון שלהם עם יילודם החדש הוא בבית לאחר השחרור.
הסימנים שלי מראים לי את הדרך. הדרך שלי. מסמנת את דרכי. אותם סימנים מוכרים, ובמיוחד אותם אלו שנועדו לי. אותם סימנים שלעיתים מגיעים ביחד ולעיתים לחוד, לעיתים בקצב איטי ולעיתים יותר מהיר. יש תקופות שמצליחה לראות אותם, ויש כאלו שבהם לא פוגשת סימנים. יש ימים שבהם יש קושי וחוסר הבנה וימים אחרים שפשוט יודעת שהם שם. מחכים לי שאראה אותם. יש לי בטחון באותם אלו שיראו לי את דרכי. בקצב הנכון לי. בקצב הנכון להם.