החיים שלי פה במשך הזמן סובבים סביב סוג של שיגרה. שיגרה של עבודה במרכז המיילדות,  של טיפולים בנזירה, של עזרה ולימודי מחשוב. שיגרה של התעוררות קימה והירדמות וכל מה שבא בין אותה התחלה ואותו סיום של יום. קצת מזכיר לי את אותה שיגרה של מטאטו: תחנות של התחלה וסיום ידועות. הדרך בגדול ידועה עם כי הרבה פעמים משתנית תוך כדי תנועה. עצירות על פי הצורך. וכך גם אני, עוצרת כאשר יש צורך…מיקוד בעשייה שמשתנית לפי מה שמרגיש נכון תו"כ הדרך. חווה שינויים רבים. שינויים בלידות, בנשים ההריוניות, בנזירות. הרבה שינויים גם שלי. שינויים פנימיים.

אני מתעוררת בדרך כלל מקולות. קריאות התרנגול הראשונות של הבוקר, שמתמזגות עם פעיית עגלים וקולות חזקים של כומר מקומי, הטפה של בוקר שנשמעת בבקרים שבהם יש חשמל, מתוך מערכת הגברה ישנה וחורקת. מברכת על אותם בקרים ללא חשמל…
אני אוהבת לצאת בבוקר מוקדם לחצר הבית שבו מתגוררת ולהיות עם כל קולות הבוקר: קולות התחלת היום שבכפר, ציוצי ציפורים וקולות שירת הנזירות מן הקפלה הקרובה. אני פורשת מחצלת ומתיישבת. נושמת את הבוקר. מדיטציה של בוקר. תפילות שלי של בוקר. עוטפת את עצמי בהרבה שקט. זמן של הודיה על מה שיש. זמן שבו מבקשת. זמן שלי עם עצמי. התחלה מחזקת של יום.
ממשיכה את הבוקר עם ארוחת בוקר צנועה, מה שיש בבית…כוס תה ולצידו מעט לחם, לעיתים ישן מידי…מורחת ממרח של בוטנים או מעט אבוקדו. לעיתים צ'אפאטי שמריה מכינה באותו בוקר. ולפעמים ערימת פופקורן…התרגלתי לאכול פופקורן על הבוקר. בימים אלו מרגישה שמתחילה את הבוקר עם סוג של צפייה. פופקורן גורם לי להרגיש בסוג של צפייה והתבוננות.
ובסביבות שמונה בבוקר שמה פעמיי לכיוון המחלקה. הליכה של שתי דקות, פסיעה בשבילים סביב הרבה ירוק ופריחה. שבילים שלאחר לילה של גשם הופכים לבוציים וההליכה שלי הופכת לקפיצות קלות וחיפושים אחר פיסות אדמה יבשות. הרבה חיים יש באותם שבילים שמתמזגים למדשאות בית החולים. אוהבת להתבונן באותם חיים: עכבישים שמתחילים את הבוקר, עם קורים רבים רבים, ערי נמלים מכל מיני סוגים: נמלים קטנטנות, וגם כאלו גדולות. יש חומות ויש שחורות, המונים של נמלים. השבוע הגשם חזר והעונה הגשומה שהחלה הביאה נחילי נמלים לבנות מעופפות:. נמלים גדולות מאוד, עם כנפיים לבנבנות שקופות, נמלים שמוצאות את עצמן בסירי המקומיים מבושלות כמעדן של חודש מרץ. גם התרנגולים פוסעים עימי באותם שבילים, מחפשים אחר גרגרים של בוקר. בדרכי פוגשת בריחות ומראות של בוקר. אני פוגשת בנשים שמתחילות את יומן, אימהות לפני ואחרי לידות, תינוקות בני יומם. קולות רבים של בוקר שמתמזגים עם מציאות של יום. כל יום ומה שהוא מביא.
ולכל יום יש את המציאות שלו – אותה אחת שמורכבת ממה שידוע ומשיגרה קבועה, וגם מאותם התרחשויות לא ידועות שמגיעות ויוצרות מציאות. אני אוהבת את הלא נודע. אוהבת שינויים של שיגרה.
ימי שני הם ימים ארוכים מאוד. בימים אלו צוות האחיות והרופאים מטפלים בו זמנית בחולים ובמטופלי החוץ. יום שני בבית החולים הוא יום של מרפאת האיידס, יום שבו אלפי חולי האיידס בכפר ובכפרים באזור מגיעים למעקבי מחלה וטיפולים. ימים שבהם הצפיפות במדשאות ובשבילי בית החולים מקשים על ההתנהלות היומיומית. ימים שבהם אנו במחלקה פוגשים באמהות נשאיות איידס שמגיעות למעקבי הריון, ויחד עם זאת עבודה של שיגרה לאחר סוף השבוע, ימים שבהם בדרך כלל המחלקה בתפוסה מלאה ויש לשחרר אמהות רבות לבתיהם. ימים של פרוצדורות רפואיות שיש לבצע שנערמו לאחר סוף השבוע.
בימי שני צוות המיילדות עובדות 12 שעות ברציפות, משמונה בבוקר ועד שמונה בערב. בית החולים דואג לצוות בימים אלו לארוחת בוקר צנועה וכן לארוחת צהריים. נעים לי לשבת בחוץ עם הצוות ולאכול ביחד. הם ממש מאושרים לראות אותי אוכלת אוכל מקומי ואף נהנית ממנו… היום השבועי שנהנית מטעמים מקומיים, טעמי "מתוקה", תבשיל הבננות הירוקות, עם רוטב הבוטנים שכל כך אוהבת, טעמי הקאסאווה, ירק שורש גדול עם סגולות בריאות, ועוד טעמים משתנים שתלויים במבשלות שמשתנות כל שבוע.

בימי שלישי פותחים את הבוקר בשעה של לימודים והכשרה לצוות העובדים בבית החולים. כל שבוע האחות הראשית בוחרת באיש סגל ובנושא רפואי שאותו אחד יעביר בפגישה של שבוע שלאחריו. בשמונה בבוקר כל איש סגל מגיע לרחבה הקבועה עם שרפרף או ספסל ומחובתו להשתתף בשעה של הכשרה. שעה שנפתחת ומסתיימת בתפילה. שעה נעימה שבה כל צוות בית החולים מתאסף יחדיו.
קבוצת אנשים שמרגישה כל כך מחוברת אליהם. אנג'לה וג'סיקה הקופאיות, ג'אן אחות רפואת השיניים, דייזי אחראית המחשוב, נייט הרוקחת, סיסטר אמה מנהלת בית המרקחת, צוות האחיות של מחלקת ילדים, נשים וגברים: אלן המדהימה, ריטה המצחיקה, אלכס, גטרוד, מריון, בטי האהובה, סיסטר סרפינה, צוות העובדים הסוציאליים – איריין, איסמע וקטנגולו, הרופא והרופאה ג'וד ומרי, והצוות שלנו – נאקאטו, מודנדו, הארייט, נוח, סיסטר וויני וריטה הקטנה. משפחה קטנה-גדולה. ככה מרגיש.
מיד לאחר מכן אנו ממשיכים בחיסונים. ימי שלישי הם ימי החיסונים: ימים בהם אמהות הכפר והכפרים באזור מביאות את ילדיהם הקטנים לחיסונים ומעקבי משקל. באוגנדה, תינוק בשנה הראשונה לחייו צריך להגיע שבע פעמים למרכז הלידה להתחסן: מיד לאחר לידתו, בגיל 6 שבועות, 10 שבועות, 14 שבועות, חצי שנה, תשעה חודשים ובגיל שנה. בימים אלו אנו מקימים תחנת שירות נעימה בחצר המחלקה, ומחסנים ומלווים את התינוקות והאמהות, כל אחד לפי הצורך שלו.
ימי רביעי הם ימים רגילים, ללא תוכן או מהות משל עצמם. אני אוהבת את ימי רביעי.. ימים שבהם המחלקה מתארגנת קצת אחרת… ימים שמאפשרים הרבה מעצם היותם יותר מאווררים.
ימי חמישי הינם ימי מעקב ההיריון. ימים שבהם מגיעות עשרות רבות של אימהות בשלבים שונים של הריונם למעקבים. באוגנדה על כל אמא הריונית להגיע פעם בארבעה שבועות למעקב הריון, שכולל בדיקות לחץ דם, משקל, הערכת גיל עובר, מצג ומנח, האזנה לדופק עוברי, הדרכה והכנת האם לקראת לידתה.
ימי חמישי אהובים עליי במיוחד – אני אוהבת את אותם מפגשים עם אמהות, שיחות לעיתים במילים ולעיתים במבט עיניים, ובעיקר אוהבת לגעת באותן אמהות, לגעת בבטן של אמא, לחוש בעוברה, לחוש במנחו ובמצגו, ולנשום התרגשות של תחילת חיים.
ימי שישי הם גם רגילים למדי…
שבת וראשון, סוף השבוע, ימים בהם יתבצעו אך ורק פרוצדורות רפואיות דחופות, ימים שלעיתים מהולים בהרבה שקט ולעיתים גם מטורפים למדי.
ימי העבודה במחלקה נפתחים בבוקר עם העברת משמרות בין המיילדות: מעבר על פני מיטות המאושפזות והעברת דו"ח מצבן.
אנו פותחים את הבוקר בניקוי וקרצוף של חדר הלידה, מיטות הלידה, שרפרפי הלידה, ניקוי ומירוק של ציוד הלידות, אריזתם והעברתם למכונת הסטריליזציה , ניקיון חדר הצוות, הזמנת ציוד ותרופות מבית המרקחת (הזדכות של תרופות ישנות – יש לשמור את מיכלי ואמפולות התרופות שהשתמשו בהם במשך היום על מנת לקבל חדשים), ממשיכים בהכנת פדי גאזה, צמר גפן וחוטים לקשירת חבל הטבור והעברתם לסטריליזציה, מעבר על גיליונות האמהות, טיפול בוקר לאימהות, הכנת טרולי להתלוות לביקור רופא, פרוצדורות שחרורים מבית החולים של אמהות, חיסוני יילודים חדשים, טיפולי צהריים לאמהות, הזמנת ציוד ותרופות למשמרת ערב ולילה, טיפולי ערב וטיפולי לילה. בימים של חיסונים ומעקבי הריון, עבודה רבה סביב אותו עניין יחד עם אותה שיגרה קבועה.
ותוך כדי קבלת אמהות חדשות לאשפוז, ליווי לידות, יילוד, טיפולים באמהות לאחר לידות וניתוחים, ופרוצדורות גניקולוגיות שונות.
שיגרה של שבוע ובאותה מסגרת, כל יום מביא עימו את הלא נודע שלו…יש ימים עמוסים עד מאוד וכאלו שמעט פחות. יש ימים בהם אין פנאי, ויש כאלו שהפנאי קיים.
בסביבות 13:00 עוזבת להפסקת צהריים קצרה, ואוכלת ארוחה בבית שבו גרה. בד"כ בישולים בסיסיים של אורז או תפ"א. עם שעועית או אפונה. אוכלת אוכל פשוט. מתלווה לכל הפשטות הרבה שחיה איתה בחודשים האחרונים. פשטות שמביאה עימה כל כך הרבה אפשרויות. פשטות שמאפשרת. פשטות שמנקה ערפל ונוגעת במקום בסיסי כל כך, תחושה של אבק רב, חלקו אפילו בוצי שהתנקה ועכשיו יש אמת חשופה.
לאחר ארוחת הצהריים חוזרת לבית החולים ועובדת עוד מס' שעות, עד הערב.
לאחר מכן ממשיכה לעבר המנזר. פוגשת בנזירות. נשים מדהימות ומחזקות עד מאוד. בעיקר מעצם האמונה החזקה שלהן, הפתיחות שלהן. והלב שלהן. פעמיים-שלוש בשבוע מטפלת בשיאצו בנזירה ג'ואן. ימים סביב לימוד הצוות אודות פרויקט מחשוב חשבונאי שעשיתי פה בבית החולים. מלמדת גם קצת מחשבים. דברים שכל כך טריוויאליים לנו…לאחר שעות רבות הנזירה אנג'לה שולטת בהבדלים בין קובץ לספרייה. הצלחות קטנות שבדרך שמעלות חיוך ושימחה.
כשיש לי פנאי, יוצאת ופוסעת בשבילי הכפר. נהנית לפגוש באנשים. בעיקר בילדים. טבע מחזק סובב אותי, פוסעת סביב ירוק רב ועצום. ריחות של אדמה ותבואה. של בישולי ערב ובוקר. ריחות של תשוקה לחיים. ריחות שלי.
בסביבות 20:00 ארוחת ערב. גם של פשטות. גם בעיקרה פחמימות. שיחות של ערב עם הבנות שגרות פה איתי בבית, עם מריה אם הבית וכאשר יש מבקרים נוספים גם עימם. החושך יורד ועימו נסגרות הדלתות עד ליום הבא שאחריו. שעות רבות שלי עם עצמי. מפגשים מחזקים. רגעים שגם נוגעים בקושי.לומדת כל כך הרבה מאותם רגעים.
שיגרה של חיים שיצרתי לעצמי פה. לאיטי סוגרת דברים שיש בי צורך לסגור. גם פה. וגם בכלל. מרגישה את אדי הסיום שעולים. לאיטי משתחררת ומשחררת את אותה שיגרה. רוצה שימשיכו פה בשגרה גם אחרי שאעזוב, שלא יהיו תלויים בי בשום צורה ע"מ להמשיך ולהתנהל…מחשבות ותחושות של שלום שמתקרב.
יושבת בבית שגרה בו. שאריות נרות השישי בפמוטים שלקחתי עימי, פמוטים שקיבלתי מתנה לבת המצווה שלי, ומאז הם צמודים אליי. מעל אותם פמוטים פסל של ישו חנוט לצלב. תחושת אחדות גדולה. השלום קיים. הוא מתחיל מבפנים. מתוך שלום פנימי שמביא למלאות פנימית.
שומעת חדשות מן הארץ ומתמלאת בקושי. הלוואי ויהיה שלום. זה אפשרי. צריך להאמין. הלוואי שאותם מקבלי החלטות ומנהיגים היו מגיעים לחוות את הפשטות והאמונה שאותה אני חווה. אולי אז הוא היה מגיע ביתר קלות. אותו שלום. שבת שלום