ממש עכשיו והייתי קרובה לעננים. כמה מדהים וכמעט לגעת בהם. כל כך אוהבת לטוס מעליהם ולדמיין את עצמי מדלגת בין עננים. אם היו משאלות יכולות להתגשם זו אחת מאלו שהייתי בוחרת לי. לטבול בעננים.
אני בדרכי חזרה הביתה.
ושוב אני באדיס אבבה. ושוב כמה טוב שיש הפוגה בין המעברים. שעות של עיכול. שעות שבהם שומעת בחצי אוזן עברית ורואה מרחוק פנים שנראות ישראליות. שעות שבהם מבינה שלא אראה בבוקר את אותם פנים שחייתי בינם בחודשים האחרונים. שעות של חזרה לציוויליזציה. מעט ציוויליזציה יש לומר.
מאחוריי ימים ארוכים, מלאים, מרגשים ומציפים. ימים של פרידות. ימים של הרבה מילים שאמרתי ושנאמרו, ימים עם הרבה כוונה, ימים שהייתי בהם מחובקת כל כך. ימים שחיבקתי הרבה.
ימים של קפיצות מפרידה לפרידה.
פרידה מהצוות היקר לי שארגן מסיבה לתפארת בביתה של אחת העובדות. וכמו בכל מסיבה אוגנדית, הייתה תוכנית מגוונת שכללה נאומים ומשחקי חברה. קיבלתי נשיקות על הלחי מלא מעט אנשים כחלק ממשימות מצחיקות שנכתבו על פתקים והוכנסו לתיבת הצחוק. וצחקנו הרבה באותו ערב. ונאמרו נאומים לכבודי. ודיברתי גם אני. והיהMC (Master Ceremony)  – איסמע, אותו אחד ש"ניהל" את הערב. והייתה עוגה שנאפתה לכבודי, עם 6 זיקוקים – זיקוק לכל חודש שבו עבדתי. וכמובן שהיו גם ריקודים. והיה אמיתי. ומאוד מרגש.
פרידה מהבית שגרתי בו, מאם הבית, האמא האוגנדית שלי, מריה. פרידה מדינה חברתי האמריקאית, זו שגרה ממש בדלת ממולי. פרידה שלי מחדרי, חדר מס' 8. פרידה זו ציינתי בארוחת בוקר חגיגית של פנקייקים והרבה פירות ומיץ. כמה כיף לי להיכנס למטבח של מריה, ולבשל מהלב. האוכל כל כך טעים כאשר יש כוונה…
פרידה ממשפחתה של נאקאטו, חברתי המיילדת. נסיעה לבית בכפר, בישולים משותפים, ארוחה משותפת, גומז מסורתי שלבשנו. הרבה פתיחות. אני אוהבת כל כך את דרכם של האנשים פה להגיד באופן ישיר את מה שעל ליבם. יוצר קירבה רבה כל כך. ובאותו יום ממש התרחשויות מקבילות של פרעות באוגנדה, הפגנות ואלימות יחד עם חתונה מלכותית באנגליה. התרגשות של הנשיקה המלכותית ובו זמנית חשש לגבי שלומם של קרובים.
פרידה מהנזירות ההודיות, בארוחת ערב הודית אותנטית שמעלה בי ניחוחות וזיכרונות…עם הרבה תפילות לכבודי…מרגישה כ"כ מחובקת.
פרידה מהמחלקה, מהנשים ומהתינוקות. מהעבודה היומיומית. בדיקת מעקב אחרונה להפעם… קבלת יולדת אחרונה.. לידה אחרונה.. ליווי אחרון. להפעם.
פרידה מהנזירות במנזר. ארוחת ערב שהנזירה אנג'לה בישלה לכבודי. הרבה בירות. מילים רבות גם כן. עוגה וטקס חיתוכה, אי אפשר בלעדיו..וגם מתנות. חיבוקים.
פרידה מהנזירה ג'ואן. פרידה קשה. לשתינו.
פרידה מאוגנדה, מהטבע הקסום, מהשקט של הטבע. מקולות הטבע. ממראות הטבע.
ויחד עם הקושי שהיה לי ובי הבוקר, הייתה גם הקלה – כי הרגיש עמוס מידי כבר. בשבילי. ועכשיו לאיטי קולטת שאוגנדה נותרה מאחור, וגם נותרה בי הרבה מבפנים. ואני לקראת דרך חדשה, מלאה בכל כך הרבה כוחות וחוויות. מלאה בצבעים חדשים.
ויש בי התרגשות גדולה לקראת השעות הקרובות והימים הקרובים, במפגשים עם כל אותם אהובים וקרובים לי ואליי. וגם התרגשות גדולה לקראת התחלה חדשה. התחלות חדשות.
אני חוזרת עם שני תיקים. תיק אחד ובו חלק מחפציי הישנים, אלו ששירתו אותי באוגנדה. רובם של אותם אלו השארתי עם אחרים. כך הרגיש שנכון. להשאיר ממני אצל אחרים.
ותיק נוסף עם חפצים חדשים. עם ניחוחות אוגנדים, מאכלים אוגנדים, ושאריות אוגנדיות.
אוסף זיכרונות מאנשים וממקומות. יש בתיק גם אוסף של בקשות. שנרשמו על דפים בודדים. והתבקשתי להטמין בכותל. ואני עוד אוסיף את שלי. ואבחר יום. ואטמין.
וגם בי מרגיש הרבה ישן והרבה מאוד חדש. תמהיל מחזק ביותר.
אני בדרכי חזרה. עכשיו. מתרגשת אני מאוד.
ובקרוב מאוד אשוב להיות עוד שעות בודדות מעל העננים. ובזריחה הקרובה כבר אהיה חזרה.
אוגנדה – זה קרה.
בורכתי במתנה גדולה.