הימים עוברים ויש בי תחושה בו זמנית כזו שמעט מאוד קורה וגם המון קורה ביחד. זוהי האנרגיה הנוכחת פה מאז שהגעתי, ואולי הבאתי אותה אני איתי, ואולי היא פשוט כזו במקום שאליו הגעתי.
אני נושמת את המעט וההרבה עמוק פנימה ויכולה לראות שני עולמות מתמזגים ליישות אחת מבורכת. המעט מאפשר לי את ההרבה, וההרבה מאפשר לי את המעט. סימביוזה של חיים שמהותה קשר הדוק וחיים של שיתוף, שיתוף של החלקים שבי פנימה אחד עם השני, שיתוף שלי עם חלקים חיצוניים שמפמפמים ביחד חיים.
החודש הראשון שלי פה במרכז הלידה היה חודש קסום ומרגש, ימים של הסתגלות, לימודים, לידות, ליווי הריון ומעקבים, בדיקות יילודים, פוסט-פארטום, מפגשים עם צוות עובדי מרכז הלידה, עם המיילדות המסורתיות והמקומיות, עם הסטודנטיות שהגיעו יחד איתי (פאטימה מאריזונה, מישל מקנדה וסטייסי מוושינגטון)עם הסטודנטיות החדשות שהצטרפו (דלית מניו יורק וקלי מפלורידה) ועם המורה האמריקאית רואנדה ובתה אושיאנה.
במרכז הלידה ארבעה חדרי לידה, חדרים יחסית קטנים בעלי וילון המאפשר פרטיות במונחי אוגנדה, וזאת כי הקהילה חיה בשיתוף כה גדול שאין צורך ורצון בפרטיות, ורבות הפעמים שבמהלך לידה ייכנסו לחדר הלידה אורחות שלא קשורות לאם יתבוננו ואף ייקחו חלק פעיל במתן הערות ותמיכה לאמא היולדת.
בכל חדר לידה מיטה נמוכה (כמה התרגשתי לראות מיטות נמוכות מבטון ולא מיטות לידה גבוהות עם רגליות) ואמבט/מקלחון צמוד למיטה – כאלו לא נקיים במיוחד, אבל עם מים זורמים שמאפשרים לאמא היולדת להתנקות ולהתרענן במהלך לידתה ואחריה (וגם מסבות אושר עצום לצוות הנשים המקומיות – המבשלת, המתרגמת והמיילדת המסורתית למקלחת יומית).
בנוסף יש במרכז חדר למעקבי הריון, חדר ציוד, משרד קטן לצוות וחדר למיילדת המסורתית, ובמרכז המבנה רחבה גדולה עם ארבעה ערסלים לשימוש הצוות והאורחים, רוב חיי המרכז נעים מאותה רחבה, הערסלים יודעים גופות וריחות מרובים.
במרכז הלידה ישנן שלוש מיילדות מסורתיות שעובדות ברוטציה של שבוע ימים ברציפות, יום וליל. כל אחת מהם היא מתנה גדולה ליולדות ולכולם, אחות-מיילדת מקומית שמגיעה לעיתים למספר ימים של עבודה, מיילדת בינלאומית ברוטציה, וסטודנטיות.
בחודש האחרון הייתה קצת הצפה של סטודנטיות, יותר סטודנטיות מלידות… מה שגם הביא עימו את המעט וההרבה. מעט עבודה מיילדותית שהתחלקה ע"פ הרבה סטודנטיות, הרבה מפגשים מיוחדים עם נשים מיוחדות, תחושות רבות של אחדות ושל ביחד, נשים אהובות שמרגישה כאילו שמכירה אותן שנים, נשים שנושאות ומניפות עימי את אותו דגל משותף, נשים עם אותה תשוקה כמו שלי לעולם טוב יותר ,ללידות של שלום.
הגענו באותו יום שלוש סטודנטיות. כל אחת מאיתנו מדת אחרת, עם צבע אחר, וריח אחר, ממציאות שונה, והתמזגנו לאחת גדולה עם הרבה צבעים וניחוחות ומראות. וליוונו לידות ביחד, ליווינו אמהות ביחד, ליוונו תינוקות ביחד בהיכנסם לעולם, והיינו עדות משותפות ללידות של שלום.
בימים האחרונים ליוויי את לידתה של אנג'לה, שהגיעה למרכז הלידה בבוקר מוקדם בשקט פנימי ונראתה שהיא בתהליך עמוק בתוככי עצמה. אנג'לה הגיעה כמעט בפתיחה מלאה כששק מי השפיר בולט מתוכה וכרמלה המיילדת המסורתית מייד וניגשה למלאכה מחזיקה בידה האחת גיגית אל מול אנג'לה וביד השנייה מכוונת את הניילון שעליו שוכבת אנג'לה לזווית כזו שיכיל את המים שייפקעו מן השק.
מראה שכיח ומצחיק, ציפייה לפקיעת השק ומהירות רגליים של כרמלה וכל הסובבים בחדר להימלט מהנוזלים הרבים שמגיעים לכל עבר.
מראה זה הוא מראה שכיח בקרב הלידות פה, רוב הנשים מגיעות ללידה עם שק מי שפיר שלם, ואחוז גבוה מאוד נשאר עם שק שלם עד לשלב השני של הלידה, שלב הלחיצות. מתוך אותן אלו רבים התינוקות שייוולדו בתוך השק ממש. שקי מי השפיר פה חזקים מאוד, כאילו עשויים מחומר אחר.. ונראה שתזונת האמהות, הסביבה שהן חיות בה והמבנה שלהן גורם לשק להיות עמיד וחזק עד מאוד.
בנוסף פה במרכז הלידה המדיניות היא שלא פוקעים שק מי שפיר בצורה ייזומה, ומכאן שגם אם יש שק שמאיים להיקרע, מאפשרים לזה לקרות בצורה טבעית.
השק של אנג'לה נפקע מעצמו מס' דקות לאחר מכן ומיד תינוקת מתוקה הגיעה לידיי שהעבירו אותה מיד לאמא אנג'לה. השמחה הייתה גדולה בחדר משזו הבת הרביעית לאחר שלושה בנים.
לאחר הלידה של אנג'לה התפננו להכנות ליום שלמחרת, יום עיון למיילדות המסורתיות מכל הכפרים באזור על אמצעי מניעה ותכנון המשפחה.
רבות הנשים שיולדות בבית יחד עם מיילדות מסורתיות, שלהן אמצעים דלים ברוב המקרים ומכאן שמרכז הלידה מעודד אותן להגיע עם הנשים ללידה במרכז, כך שיש קשר הדוק עם כל אותן מיילדות מסורתיות. ההכנות היו רבות: קניית עז שהגיעה בשמחה לביתה החדש בלי לדעת שיום למחרת תשחט ותבושל להאכיל את אותן קיבות המיילדות (הבטן שלי עוד מתהפכת מכל אירוע השחיטה שלה היה אחראי שומר הלילה שקיבל בתמורה את הראש והרגליים כמתנה), הכנת משקה אלכוהולי מקומי שמורכב מסורגום וקסאווה עם ריח חריף שלא אפשר לי לטעום אף לא טעימה קטנה, בישולים וסידור המקום לאירוח.
יום העיון היה מדהים, כבר מהבוקר החלו להגיע נשים בכל הגילאים שמחות וקורנות בשירה וריקודים, הן שרות שירי לידה ומתחפשות חלקן לנשים בהריון ואחרות למיילדות, משחקות משחק לידה ובסוף השיר הן יולדות, וצוחקות ומאושרות. מונחי הזמן באוגנדה הם כאלו מופשטים, דברים קורים פה בזמן שנכון להם לקרות ללא קשר לשעה מסוימת, כך שלקח הרבה זמן עד שכולן הגיעו, והתחלנו את היום הנפלא עם הסברים על אמצעים שונים: קונדומים, גלולות, שתלי הורמונים בזרוע, זריקות הורמונים, התקן תוך-רחמי וניתוחי קשירת חצוצרות וקשירת צינורות הזרע.
היה חשוב לנו להמחיש ולהדגים כמה שיותר בעיקר כי רוב הנשים לא משכילות וכדי להבין עליהם לראות בעיניהם את האמצעים השונים, ביצירתיות הודגם הלבשת קונדום על במיה (פה הבמיה הרבה יותר גדולה מהבמיה בארץ, והבננות היו יותר מיד גדולות למשימה) וסיפורים אישיים על הדרך הטובה ביותר להסתיר גלולות מהבעל, שלמדנו מהמיילדות המסורתיות שהמקום הבטוח ביותר הוא במטבח.
הפתיחות הגדולה והסקרנות של הנשים ללמוד יותר על אמצעי מניעה ועל היתרונות והחסרונות שלהן הרחיבה את ליבי, חוסר הידע שקיים והשמועות שלא קשורות למציאות אודות שימוש באמצעי מניעה הפתיעה אותי (בודדות הנשים שידעו מהו קונדום ואיך להשתמש בו).
ע"פ מחקרים אוגנדה היא במקום השלישי בעולם באחוזי הפוריות הגבוהים, וכמעט כל ילד או ילדה, איש או אישה שאני פוגשת פה מספרים שיש להם יותר מחמישה אחים. בד"כ גם יותר מעשרה, בעיקר באזורים שבהם הגברים נשואים ל 3-4 נשים, ומכל אישה יש בממוצע שבע-שמונה ילדים.
ביום ראשון בביקורי בכנסייה היו כ"כ הרבה ילדים, מס' לא נגמר של ילדים מתוקים, רובם אם גילם הוא מעל ארבע-חמש נושאים את אחיהם הקטנים על הגב. מידי פעם ילד אחר הגיע לקרבתי, ילד מתוק נרדם בעודו יושב עליי ואחרים טיפסו עליי בעודם צוחקים.
יש באוגנדה יותר מידי ילדים, ילדים רבים מגיעים לעולם כי נשים לא יכולות לסרב לרצון הבעל שלהן לסקס, ומכיוון שהגברים רוב היום לא עושים הרבה, הם רוצים סקס והרבה. אני נפגשת בלא מעט נשים שנכנסות להריון כל שנה. הריון לא רצוי, שמשפיע גם עליהן וגם על יתר הילדים שבבית, ואני נתקלת לא מעט בנשים בהריון שמספרות שחלק מילדיהן נפטרו בגילאים צעירים ממחלות וזיהומים, פשוט כי החלב של האם צריך היה לספק תינוק חדש ולא נשאר מספיק לתינוק האחר. מפני שאין מספיק כסף לאוכל וליתר צרכי הילדים. הפלות לא חוקיות באוגנדה ואני שומעת לא מעט על נשים שמבצעות את ההפלות בעצמן בסודי סודות ע"י רקיחת צמחים והכנסתם לנרתיק, דבר שמהווה סיכון ממשי לאמא שמדממת בד"כ כמויות רבות, ולא תמיד מסיימת את ההפלה בהצלחה.
בסיום יום העיון הגשנו סעודה ומשתה והאלכוהול המקומי הביא הרבה ריקודים וצחוק ושירה לרחבה הקטנה שליד המטבח.
משעזבו המיילדות חזרה לבתיהן אמרו שיידברו עם הנשים בכפר וייספרו להם על כל השיטות והאפשרויות העומדות בפני אותן אלו שלא רוצות להיכנס להריון. ובי יש שמחה על כך שזוהי התחלה חדשה למעטות ולרבות אחרות.
ויחד עם המיילדות בסיום המשתה עזבו גם הסטודנטיות שהגיעו עימי וכעת לחודש הקרוב נותרנו שלוש בהרכב שונה.
פאטימה ומישל וסטייסי חברות מיילדות שעזבו ואני מרגישה כ"כ קרובה לשלושתן.
באחד הימים דיברנו על אהבה ועל גדילה משותפת ועל אמת. מישל נעלמה לרגעים, ושבה עם סיפור. היא הקריאה חלק מן הסיפור "ארנב הקטיפה" מאת מרגרי וילאמס, חלק שהקריאו בחתונתה לפני כעשר שנים.
סיפורו של ארנב צעצוע מקטיפה שניתן לילד בחג המולד,ומוצא את עצמו על רצפת חדר המשחקים כשמסביבו צעצועים יקרים יותר שמזלזלים בו ומרגישים את עצמם ליותר חשובים ולאמיתיים.
ארנב הקטיפה רוצה להפוך לארנב אמיתי ולומד כי יוכל להגשים זאת רק אם יזכה באהבתו של הילד.

"מה זה אמיתי? שאל הארנב יום אחד, כאשר הם שכבו זה לצידו של זה על הרצפה לפני שסבתא נכנסה לסדר את החדר. האם זה אומר שיש דברים מבפנים שמרעישים וידית עם מפתח למתיחה?
אמיתי זה לא איך שאתה עשוי, אמר הסוס מעור. זה משהו שקורה לך. כאשר ילד אוהב אותך במשך זמן רב, רב מאוד. לא רק משחק איתך אבל ממש ממש אוהב אותך, אז אתה נעשה אמיתי.
האם זה כואב? שאל הארנב. לפעמים, אמר הסוס מעור, כיוון שהוא תמיד דיבר אמת. כאשר אתה אמיתי זה בסדר גם להיפגע.
האם זה קורה בבת אחת, כמו כשמותחים קפיץ, או כל פעם קצת? זה לא קורה בבת אחת אמר הסוס מעור, אתה נעשה. זה לוקח זמן רב מאוד. לכן זה לא קורה בד"כ לאלה שנשברים בקלות, או שיש להם פינות חדות, או שצריך לנהוג בהם בזהירות.
בד"כ כאשר מגיע הזמן ואתה נעשה אמיתי רוב השערות שלך נשחקו כבר מרוב אהבה, והעיניים שלך נפלו, והפרקים שלך מרופפים ואתה מרופט מאוד. אבל כל אלו לא משנים בכלל, כי כאשר אתה אמיתי אתה לא יכול להיות לעולם מכוער אלא רק בעיני אלה שלא מבינים.
אז אני מניח שאתה אמיתי? שאל הארנב, ומיד הצטער שאמר זאת כי חשש שהסוס מעור יכול להיות רגיש, אבל הסוס מעור רק חייך.
הדוד של הילד עשה אותי לאמיתי לפני שנים רבות, אבל ברגע שאתה אמיתי אתה לא יכול להפוך ולחזור להיות לא-אמיתי שוב. זה נשאר לעולם"
בבית שגרתי בו היו כמה ארנבים אמיתיים, שמסתובבים בלילה בעיקר בחצר ובגינה ומיד כשמישל סיימה להקריא את הסיפור, מיד ראיתי אותם כתמונה מול עיניי. קפיצה לעולם הפנטזיה. אולי הם היו פעם ארנבי צעצוע….ופשוט אהבו אותם ממש ממש.

בוקר עכשיו וחזירים ותרנגולות מרחרחים את פתח מרכז הלידה. ממש ורואה סרט אנימציה צבעוני וחי מול עיניי של חיות צעצוע שנהפכות לאמיתיות. האהבה מביאה את האמת, גם פה באפריקה.