כל הפוסטים במסע מיילדות באוגנדה – ביקור שני

מוקדם מוקדם בבוקר, השמיים עוד שחורים ואני מתעוררת מקולות הגשם שיורד בחוזקה על חלוני. אני אוהבת גשם, ואוהבת להתעורר מהגשם.

מימד הזמן שמוסיף רובד נוסף למימדי החיים הנוספים. בגוף מרגישה זרימה של חיים, מערכת הנוזלים ומערכת הדם שמסתעפות לכל עבר

השכם בבוקר, אור הראשון של יום. לילה שלם של שינה לאחר לילות עם שינה למקטעים. צלצול "קו הלידה" נשמע ואנו

ילד עם שיעול טורדני, ילד נוסף פוסע מספר מטרים אחריו עם ג'ריקן מים על הראש וסוחב את רגלו שמונחת בתוך

הימים עוברים ויש בי תחושה בו זמנית כזו שמעט מאוד קורה וגם המון קורה ביחד. זוהי האנרגיה הנוכחת פה מאז

שעות של שישי לפני שהשבת נכנסת ובאה. עוד שעות של שקט כזה שמגיע ומאפשר לשבת להופיע במלוא הדרה, יום של

מאז ומתמיד הירח מרגש אותי, דבר שבשגרה שלי משיורדת החמה היא לחפש את הירח ולברך אותו לשלום, להכיר לו תודה

סיפרתי היום לפלורנס, המיילדת המקומית, שיש מלחמה בארץ ובעזה, סיפרתי על נפילות הטילים, על המחיר הקשה שהאזרחים משני הצדדים משלמים,

השעות המוקדמות של הלילה. קולות הצרצרים הנשמעים מחוץ לבקתת הבוץ שבה אני מתגוררת, ומלבדם אין עוד קול. שקט פה כמו