אני כותבת

מבינה ומקבלת תוקף בימים האחרונים שכל שצריך הוא לבקש. היש פשוט מזה? לבקש מתוך כוונה, ממקום של אמונה. אז דברים קורים. קורים לי. מאז שבוע שעבר, מבקשת לידות. הלידה הראשונה שליוויתי הייתה לידתה של גרייס. גרייס אישה-ילדה, נמוכת קומה וחייכנית, בעלת עיניים בוהקות וטובות, בת 18, הגיעה לביה"ח כשבועיים לפני הלידה וזאת מכיוון שגרה בכפר

מזה מספר ימים שאני באוגנדה. עודי מנערת בעדינות את אבק הארץ, אבק ההכנות המרובות לקראת הנסיעה. בחלקו בוחרת שיישאר ויקיף אותי, וחלקו מתפוגג אט אט. אני פה! וזה לא מובן לי מאליו כלל וכלל. בימים האחרונים לומדת שדבר אינו מובן מאליו. נכון לי להודות על מה שיש, מתוך הכרה שאין לדעת מה יוליד יום ומה