ילד עם שיעול טורדני, ילד נוסף פוסע מספר מטרים אחריו עם ג'ריקן מים על הראש וסוחב את רגלו שמונחת בתוך שקית ניילון שקופה, רגלו האחרת יחפה ונראה שנפצע וכך מגן על הפצע הפתוח. אישה עם תינוק על הגב ולצידה עוד אישה מנסות לתקן שרשרת של אופניים ישנות וחורקות, אלו שיובילו אותה חזרה לביתה. שקט. מרחוק
הימים עוברים ויש בי תחושה בו זמנית כזו שמעט מאוד קורה וגם המון קורה ביחד. זוהי האנרגיה הנוכחת פה מאז שהגעתי, ואולי הבאתי אותה אני איתי, ואולי היא פשוט כזו במקום שאליו הגעתי. אני נושמת את המעט וההרבה עמוק פנימה ויכולה לראות שני עולמות מתמזגים ליישות אחת מבורכת. המעט מאפשר לי את ההרבה, וההרבה מאפשר
שעות של שישי לפני שהשבת נכנסת ובאה. עוד שעות של שקט כזה שמגיע ומאפשר לשבת להופיע במלוא הדרה, יום של שמש קופחת כאילו מטגנת את עורי ביובש וצחיחות ובשעות האלו ממש, שעות המעבר, מגיעה רוח ואיתה משבים חזקים שמביאים לשינוי, מזמינים את גופי למחול של התמסרות לאותה תחושה של ליטוף מענג והודיה של הגוף למגע
