כל הפוסטים במסע מיילדות באוגנדה – ביקור ראשון

  אני אוהבת לגעת. לגעת באנשים, לגעת במראות, לגעת בחלומות, לגעת בעצמי. הנגיעה לעיתים לא מורגשת פיזית. ולעיתים כן. לעיתים

  שמונה ימים של חג שהביא עימו אור הסתיימו זה עתה, ימים שלכבודם הכנתי חנוכייה אוגנדית אותנטית, בסיסה חתיכת עץ,

אני פוסעת בדרכי מהבית בו אני מתגוררת (בתמונה למעלה) לכיוון המחלקה, מרחק של כ-2 דקות הליכה. צועדת על כרי דשא

שבוע נוסף חלף לו, שבוע של שיגרת לידות בבית החולים, שבוע של ריחות חדשים, וסיומת מתקתקה של סוף שבוע בשמורת

מבינה ומקבלת תוקף בימים האחרונים שכל שצריך הוא לבקש. היש פשוט מזה? לבקש מתוך כוונה, ממקום של אמונה. אז דברים

מזה מספר ימים שאני באוגנדה. עודי מנערת בעדינות את אבק הארץ, אבק ההכנות המרובות לקראת הנסיעה. בחלקו בוחרת שיישאר ויקיף